השבוע,
התהיות הקיומיות הכבדות שלי התנגשו בפורים.
על
פי רוב, פורים הוא החג המגניב ביותר של היהודים. אמנם, כפי שיטענו עוכרי השמחות
וחסרי מעוף ההתחפשות, המסגרת הכללית עומדת בקו אחיד עם שאר חגי ישראל - גם הפעם
ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו וזה הסתיים באוכל. אבל בחג הזה, בניגוד לחיפושים אחר
חתיכת בצק יבשה ומתפוררת (מישהו אמר מצה?) או מימון חברות מוצרי החלב על ידי אכילה
מרובה וחסרת טעם של גבינות, אנחנו יכולים להפוך ליום אחד למישהו או משהו אחר. כל
דמות, כל חיה, כל מאכל, כל משחק מילים (ע"ע 'צב 8') או סתם כל בנאדם עם כובע קאובוי.
כן,
פורים הוא חגיגת הביטוי העצמי. וגם היום היחיד בשנה שבו לא ישפטו אותנו אם נתהדר
בלבוש 'מעט' סקסי יותר ונשתה 'מעט' הרבה יותר מהמקובל ביום יום.
אז
נורא קל להחליט מה להיות בפורים, זה כיף, קליל וחסר השלכות כמעט לחלוטין (למעט כמובן
תמונות מביכות שמוצאות את דרכן לפייסבוק ומשתקעות שם לדיראון עולם). אבל בניגוד
גמור להחלטה הזו שקיבלתי השבוע בלי שום בעיה מיוחדת עומדת החלטה אחרת, אחת הדומה
מאוד במהותה אבל שונה לחלוטין בתכליתה.
'מה
להיות?' לא רק בפורים אלא בכלל. כבד הא?
אכן השאלה
מה אעשה כשאהיה גדולה מהדהדת בראש שלי כבר כמה שנים טובות במהלכן החלפתי מקצועות מתוכננים כמו
גרביים מיוזעות בעודי עוברת בנונשלנטיות ממעצבת גרפית לביטחוניסטית משם למתרגמת עד
לגאוגרפית והלאה אף לבודקת תכנה בהייטק (בהחלט היו אלו זמנים נואשים). תוך כדי, גם
עשיתי תואר ראשון מאתגר ומעניין. נו אתם יודעים, מהסוג שגורם לך להרגיש ממש חכם ורלוונטי
בזמן הלימודים אבל מותיר אותך מובטל וחסר כל הכשרה מקצועית אחרי שהלימודים נגמרים.
ואחרי התואר, בהיותי בוגרת תואר ראשון טרייה אך במקביל חסרת כל הגדרה מקצועית מינימלית במשרד
הפנים, גם אני נתקלתי בחומת הבטון המקוונת ששמה 'אתרי הדרושים'. מסתבר, ואני בטוחה
שרובכם לא יודעים את זה, שצריך להגדיר באיזה תחום ותפקיד רוצים לעבוד לפני
שמתחילים לחפש עבודה! אכן כן חברים, אתם יכולים להרים את הסנטר מהרצפה עכשיו, זה
נכון. וזה חסר כל היגיון! מה, בנאדם צריך להחליט באיזה תחום הוא רוצה לעבוד בשביל
למצוא עבודה טובה בתחום שהוא רוצה לעבוד בו? אני רואה בזה קנוניה שנהגתה על ידי
הייטקיסטים משועממים ונועדה למנוע מאתנו – האנשים ההומניים בעלי החזון המעורפל
מלמצוא את עצמינו.
ואני
שואלת אתכם, חבריי בעלי הידע האקדמי הנרחב בנושאים בעלי חשיבות עליונה אך מחוסרי
המקצוע, איך קופצים מעל המשוכה הזו? ואיך יודעים לקבל את הבחירה הנכונה? שאלה
טובה. מצד X, נמצאת אני. אני והאושר האישי שלי בעבודה מכילה
ומספקת. מצד Y, נמצאת החברה ומה שנתפס בעיניה כהצלחה בחיים.
ומצד Z, נמצאים החיים עצמם שלא תמיד יובילו אותנו
לאן שתכננו להגיע. עוד משוואה עם שלושה נעלמים שחסרי יכולות מתמטיות כמונו לעולם
לא יצליחו לפתור.
כנראה
שבסופו של דבר אין ברירה אלא לקחת סיכונים, להמשיך לירות לכל הכיוונים, וכמו במעבר
בין קופות בסופר כשמרגיש שרק התור שלך לא זז, לקוות שמרפי לא ידפוק אותך ויציע
מבצעים משתלמים לזקנה שעומדת ממש לפניך בתור.
בינתיים
נראה לי שאמשיך להמציא לעצמי תחומי עיסוק אקזוטיים ונחשקים בכל פעם שנשוב לתרגל
בשיעורי ספרדית את השאלה 'מה אתה עושה?', לבטא את עצמי פעם בשנה על ידי התחפשות
לדמות שכרגיל אף אחד לא יבין מהי ולהתנחם בעובדה שגם אם ייקח לי עוד הרבה זמן
למצוא את הנישה שלי, לפחות החוויות שאני אחווה בזמן החיפוש הזה יהפכו אותי לבנאדם
מעניין הרבה יותר. ותכלס, זה עדיף בהרבה על להיות סתם עוד מהנדס או רואה חשבון.
אז
תודה לך פורים, שהזכרת לי שלא כל ההחלטות בחיים כל כך קשות.
XOXO
מוקדש
לכל החברים שבחרו לדחות את ההתמודדות עם העולם שבחוץ... כולי קינאה P:
